מאירסון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

החלטה

בפני בקשה לסילוק על הסף בהתאם לתקנה 101 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984.

העתירה הוגשה ע"י בנק לאומי דורש לסלק את התובענה על הסף.

עיקרי העתירה של בנק לאומי מתמקד בהסדר שאליו הגיעה התובעת היא המשיבה בבקשה זו עם ב"כ הנתבע הוא המבקש בבקשה זו ביום 21.2.10 מתוך רצון וללא כפיה תוך ויתור על חלק מהחוב מחד ומאידך מצד המשיבה, ויתור על טענותיה ותביעותיה כנגד הבנק מכל סוג שהוא זאת כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 4.

לדידו של הבנק נחתם ההסכם ביום 21.2.10 מתוך רצון חופשי וללא קשר כפיה.

ההסכם הגיע לידי חתימה לאחר משא ומתן ולאחר שהצדדים נפגשו ביניהם וכל אשר הושג, הושג בהסכמה.

עתה טוען הבנק כי בתובענה זו יש משום טענות סרק להשתמש בהלכה אשר ניתנה במסגרת ע"א 14/61 עזבון מ. אברבנאל נ' "מבטחים" בע"מ פסקי דין ט"ו 1840.

מנגד בתגובה אותה ביקשתי טענה התובעת היא המשיבה בתיק זה כי יש לדחות את הבקשה על הסף, זאת מהטעמים הבאים:

א.התובעת טוענת כי הבנק הציג בפני מצגי שווא.

ב.הבנק פעל שלא כדין במשלוח מכתבי התראה.

ג.הבנק פעל כנגד התובעת באופן אגרסיבי שעה שהיתה במצב קשה בעקבות מות בעלה.

ד.החתימה על החוזה היתה מתוך הטעיה, כפיה, מצג שווא ודינו להתבטל.

ה.הלכה פסוקה היא כי גוף כבנק אמור להתנהל כגוף ציבורי אשר עליו חלים כללי המשפט הציבורי וזאת הוא למד מבג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבורים באר שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים לה (1) 828

הכרעה במחלוקת:

תקנה 100 לתקנות קובעת, בין היתר, כי בית המשפט מוסמך להורות על מחיקת כתב התביעה מקום בו אין כתב התביעה מראה עילת תביעה או במקום בו נראה לבית המשפט מתוך כתב התביעה כי התובענה היא טרדנית או קנטרנית.

תקנה 101 לתקנות מפרטת את הנימוקים על יסודם מוסמך בית המשפט להורות על דחייתה של תובענה על הסף והם:

(1) מעשה בית דין;

(2) חוסר סמכות;

(3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.

ב-ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב יפו ואח', פ"ד מ(2) 668, בע' 671-6נמצא ביטוי למדיניות השיפוטית המקובלת באשר לטענות לסילוקה של תובענה על הסף: